מראה צנצנות של חמוצים במדפים במטבח הוא מראה כפרי שעושה לנו טוב ותחושה שאנו בעשיה של תוצרת שכולם יהנו ממנה כשיהיה מוכן.
במיוחד כשמדובר בזיתים.
ובסיורי הליקוט שלי תמיד תמיד שואלים אותי מה ההבדל בין זיתים שחורים לירוקים.
אז ככה: כשהזיתים בתחילת העונה ספטמבר לערך, והפרי גדל הם יהיו בצבע ירוק, וכשהם יבשילו מאוקטובר-דצמבר (חג השמן...) הם ישחירו ויהיו כבר כמעט בשלים.
התהליך לכבישת הזיתים, ירוקים או שחורים הוא שונה, מאחר והשחורים כבר כמעט בשלים ומה שנותר זה להמליח ולתת לזה זמן.
כילידת צפת, בימי החורף השמשיים הזכורים לטוב, אמי נהגה לפתוח את בד היוטה בו אחסנה את הזיתים השחורים עם המלח, לבדוק מה מצבם והאם הם מוכנים.
הטעמים היו מגוונים, כי היו גם מגוון סוגי זיתים שחורים ביוטה, שאמי נהגה ללקט ולאסוף אחרי שרוחות החורף החזקות בצפת גרמו לזיתים לנשור לערוגת העץ וסביבו.
והיכן שהיו היא היתה מלקטת ומביאה לבית להכין זיתים כבושים, בדיוק כפי שאני עושה כיום, הרי ברור מהיכן הגעתי...
"ארץ זית שמן ודבש"
מתכון להכנת זיתים שחורים כבושים בקלות!
עם הזמן אימצתי לעצמי מתכון פשוט וקל שמצליח בכל מצב:
אספו זיתים שחורים ולא נגועים (הכוונה שהם נקיים וחלקים ואין בהם נקודה שמעידה שחדרו אליהם חרקים).
שימי בקערה, שטפו ושפכו המים.
לתוך הקערה בזקו מלח גס וכל יום, במשך שבועיים, הקפיצו.
את הקערה אפשר להניח מכוסה עם צלחת כלשהיא על השיש, כדי שתזכרו להקפיץ.
ההקפצה עם המלח מאיצה הבשלתם.
מוזמנים מידי יום לטעום שאכן מוכן.